פסק-דין בתיק רע"א 45806-11-12

רקע, ותיאור המחלוקת בתמצית

1.         המבקשים הגישו לבית משפט השלום תביעה נגד המשיבה בטענה, כי מורישם, המנוח מוחמד שיך ז"ל, נמחץ למוות במחסום ארז בעת שהמתין בתור על מנת להיכנס לישראל. התובענה התנהלה בפני כב' השופט ע' טהא. ביום 3.9.2012 יצאה מלפני נשיא בתי המשפט במחוז הצפון, כב' השופט ג' אזולאי, בגדרו של סעיף 5ב' לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן - החוק), החלטה המורה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט במחוז הדרום. בקשה לביטול ההחלטה נדחתה. מכאן בקשת הרשות לערער, ובה טוענים המבקשים, כי החוק הנ"ל איננו חל על עניינם, כי החלטה מעין זו היה על השופט המטפל בתובענה לקבל ולא הנשיא, והכל - לאחר שתינתן להם שעת כושר להשמיע את טענותיהם.

2.         בתגובתה טענה ב"כ המשיבה 1, כי העברת הדיון בתובענה היא העברה מינהלית, ולכן יכול היה לעשותה נשיא בתי המשפט במחוז, ובלא שישמע את טענות הצדדים. היא כופרת בטענת המבקשים, לפיה החוק הנ"ל איננו חל בעניינם.

            המשיבה 2 לא נקטה עמדה, והותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

דיון

3.         סעיף 5ב1 לחוק קובע בזו הלשון:

בית המשפט המוסמך

תובענה כאמור בסעיף 5א... יוגשו לבית המשפט המוסמך במחוז הקרוב ביותר למקום המעשה שבשלו תובעים, מבין המחוזות ירושלים והדרום.

4.         הוראת חוק זו קובעת את סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענות, העשויות להיכנס לגידרו של סעיף 5א לחוק, המורה כך:

תובענה נגד המדינה... בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צבא הגנה לישראל... תידון בכפוף להוראות סעיף זה...

5.         לשונה של הוראת החוק היא נקודת המוצא במלאכת הפרשנות. לשון זו אינה משתמעת לשתי פנים, והיא חלה על כל "תובענה נגד המדינה בשל נזק שנגרם באזור כתוצאה ממעשה שנעשה על ידי צה"ל" וגו'.

6.         להבנתי, משמעות זו, המשתמעת בבירור מלשון החוק, מגשימה גם את התכלית שביקש המחוקק להגשים. סעיף 5א הוסף בתיקון מס' 4 לחוק (חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), התשס"ב-2002). הצעת החוק המתקן פרשה ביתר פירוט את הטעמים לתיקון החוק, ובין היתר נאמר בה כך:

התביעות המתוארות לעיל מעמידות את המדינה גם בפני בעיות קשות בתחום סדרי הדין ודיני הראיות, אשר לעתים תכופות אין בידה להתמודד עימם בכלים המשפטיים הקיימים.

בחלק מן התובענות, אין למדינה אף ״קצה חוט״ כדי לבדוק את הטענות בדבר מעורבות כוחות הבטחון באירוע הנטען, הן מבחינת האחריות לאירוע והן מבחינת גובה הנזק . בתקופת האינתיפאדה התקשתה המדינה להגיע לסביבת מגוריו של התובע, תושב האזורים, במטרה לברר את נסיבות הפגיעה הנטענת והיקף הנזקים. הבירור כשלעצמו היה כרוך בסיכון חיי אדם ולעתים קרובות נמנע עקב כך. עם יציאת צה״ל ממרכזי האובלוסיה, כינון הרשות הפלטטינית, והפריסה החדשה של צה"ל באזורים, אין למדינה, למעשה, אפשרות גישה למקומות שבהם נגרם הנזק הנטען.

קושי נוסף באותו הקשר הוא שהטיפולים הרפואיים של הנפגעים נעשו במתקנים רפואיים שאינם בישראל, ואשר גם אליהם אין כיום גישה למדינה. עובדה זו יוצרת קושי לגבי בדיקת מהימנות הדיווח הרפואי הנטען. חטיפת גופות מבתי חולים של פלסטינים שנהרגו סיכלה את האפשרות לברר אם נפגעו מחיילי צה״ל, חלק מהפגיעות לא היו ידועות לחיילים ולכן לא נחקרו כלל. בבתי חולים מקומיים ישנם רישומים חלקיים בלבד, וגם אלה - אין בהם בהכרח ללמד על זהות הפוגע. אף אם נמצאו רישומים כלשהם אודות האירוע הנטען אצל צה״ל, אזי אין ברישומים, ברוב המקרים, די כדי ללמד באופן ברור על אופי האירוע או ע ל תוצאותיו .

קיים גם קושי באיתור עדים מטעם המדינה מקרב כוחות הבטחון והבאתם לבית המשפט. הקושי באיתור נובע מכך שתדירות תחלופת הכוחות בשטח היתה גבוהה מאוד, וקיים קושי רב לאתר בדיעבד, לעתים שנים רבות לאחר האירוע, את החיילים שהשתתפו בפעילות נקודתית. גם אם אותרו החיילים, אזי במועד שבו נדרשת עדותם הם כבר, בדרך כלל, לא חיילים, חלקם שוהים בחו״ל, וקיים קושי להביאם למסירת עדות. אף אם אותרו, ואף אם התיצבו למסור עדות, מתברר לעתים מזומנות כי עקב השתתפותם באירועים דומים רבים בפרק זמן קצר, הם אינם יכולים לזכור כדבעי אירוע פלוני. קושי זה מחריף נוכח השיהוי הניכר בהגשת חלק גדול מהתביעות .

צירוף כל אלה תוצאתו חוסר יכולת מעשית להתגונן מפני התביעות, ועידוד תופעה של תביעות כזב ונסיונות הונאה מצד התובעים, כאשר אין בידי המדינה כלים אפקטיביים להבחין בין תביעות מסוג כאמור לבין תביעות המבוטסות על עובדות שאכן התרחשו בפועל.

7.         על רקע הסברים אלה תוקן, כאמור, החוק, והוסף סעיף 5א הנ"ל. סעיף 1 לחוק המתקן מסביר את הרקע לתיקון, וכך נאמר בו:

חוק זה בא להסדיר את הטיפול בתביעות נגד המדינה בשל פעילותם של כוחות הביטחון באזורי יהודה והשומרון וחבל עזה נגד מעשי טרור, איבה והתקוממות בדרך של קביעת הוראות דיוניות שיחולו על תביעות כאמור, ולהבהיר את המונח ״פעולה מלחמתית״ שבחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), התשי״ב-1952.

8.         התיקון העמיד שורה של מגבלות פרוצדורליות, שיקלו על המדינה את ההתמודדות עם הקשיים הרבים בפניהם היא עומדת בהתגוננות מפני תביעותיהם של תושבי האזור. בתוך כך הבחין המחוקק בין תובענות שעניינן "פעילות מלחמתית", ביחס אליהן ניתנה למדינה חסינות, לבין תובענות אחרות, מפניהן אין המדינה חסינה. הבחנה זו ניתן לראות בין ההגדרה שבסעיף 5 לבין זו שבסעיף 5א' לחוק. בעוד שסעיף 5 הוכתר בכותרת "פעולה מלחמתית", סעיף 5א' הוכתר בכותרת "תביעות בשל פעולות כוחות הבטחון באזור", בלא שנוספה לה פעילות מלחמתית או כל פעילות עוינת אחרת. הדברים באים לידי ביטוי גם בתוכנו של סעיף 5ב'. מלים אחרות, בעוד שביחס לפעילות מלחמתית נתן המחוקק חסינות מפני תביעה, תובענות אחרות אפשר שתתבררנה, אלא שאז תחולנה עליהן המגבלות הפרוצדורליות שבסעיף 5א', על מנת להקל, כאמור, עם המדינה בהתמודדות עמן.

9.         יתר על כן, כל הקשיים עליהם הצביע המחוקק בהצעת החוק חלים לא רק כאשר מדובר בפעילות מלחמתית, כי אם בכל תובענה מכל סוג שתוגש בידי תושב האזור. הלוגיקה המצדיקה מתן הקלות פרוצדורליות למדינה בהתמודדות עם תובענות שעניינן פעולות איבה, מצדיקה מתן הקלות למדינה גם בתובענות אחרות, שאין בינן לבין פעולות איבה דבר.